אף פעם לא דיברתי על תקופת הילדות שלי..על איך הייתי בעצם...הרגשתי שכאילו כל הפרטים האלה שאני עומדת לספר עכשיו לא נחוצים.
אז עכשיו אני מרגישה אחרת...אז...בואו נתחיל....
נדבר על המראה קודם כל..כי זה ההפך ממה שאני היום...
השיער שלי לא שחור טבעי. הוא צבוע בעצם...כל פעם שאני הולכת לספר שלי (ג'ורג' החמוד) להחזיר את הסגול לשיער..אני גם עושה צבע לשחור.
הייתי בלונדינית פעם... ממש בלונדינית...שיער צהוב כזה..ובקבוקים יפהפיים בקצוות...היו לי גם בין גיל 9 ל10 פסים חומים בהירים כאלה..אבל הם נעלמו עם השנים...
הייתי שחומה קצת..תוצאה מכך שכל שבת היינו נוסעים לים והייתי עושה סטים של שיזוף עם אחותי הגדולה... (אבל טבעי)
עכשיו אני לבנה כמו snow white (שלגייה)
היו לי פנים תמימות כאלה... חמודות כמו של תינוק שבזה הרגע נולד...עכשיו יש לי פנים חושניות ומסתוריות כאלה... (that what the boys say)
הייתי קצת שמנמנה ברגליים....לא ממש עניין אותי מה המשקל שלי... הייתי אוכלת כמה שאני רוצה ולא ממש עניין אותי שאני עלולה להשמין...אבל מגיל 14 בערך הרגליים שלי חזרו להיות רזות..ועכשיו הם ממש רזות (רזה בכל מקום)
בגיל 12 בערך..שלבנות בכיתה שלי התחיל 'לצמוח' להן ציצי...לי לא היה כלום...הייתי שטוחה באיזור הבטן והחזה...
שבנות אחרות התחילו להתרגשו מזה שיש להן מחזור..לי לא היה כלום..לא היה אפילו סימן קטן למחזור
את הדימום הראשון שלי קיבלתי בגיל 14 ומשהו...אחרי שחשבתי שמשהו לא בסדר איתי...כי גדלתי יותר מאוחר מאשר כולן.
תמיד בכיתה הייתי הקטנה ביותר...כשהייתי קטנה הייתי נמוכה..לא מאוד אבל יותר משאר הילדים בכיתה שלי...
תמיד היו צוחקים עליי 'אשלי הגמדה' 'אשלי צריכה קביים' וזה לא העליב אותי או משהו כזה..זה פשוט היה לא נעים בגלל שהם היו צוחקים עליי בגלל הגובה שלי...
אבל עכשיו אני גבוהה יחסית לאחרים (מטר..שבעים וחמש נדמה לי) ויש לי ציצים מדהימים (that what the boys say) ויש לי מחזור סדיר לחלוטין (לצערי... לא סובלת מחזור)
האופי של אשלי פעם היה...אחר מהאופי של אשלי של היום...
פעם הייתי תמימה, ילדה תמימה וחמודה...בלונדינית קטנה שחיה בבועה של עצמה.
הייתי תמימה
הייתי רעשנית
הייתי מפונקת
הייתי קנאית
הייתי פשוט ילדה שלא יודעת מה זה רע בעולם....חייתי עם אבא ששמר עליי מהכל... ועם אמא שלא אכפת לה
עם אחות גדולה מסתורית ועם אחות תינוקת קטנה שבוכה כל היום ורק רוצה לאכול.
בתור ילדת סנדוויץ' הייתי הכי מפונקת מהחבורה..אבא שלי תמיד פינק אותי...ולא בגלל שהכרחתי אותו..אכן הייתי מפונקת...
אבל בגלל שהוא היחיד שגידל אותי..אמא שלי בכלל לא הייתה באופק.
היום אני לא כזאת...אני לא מפונקת..למזלי
אני לא תמימה. אני לא חיה בבועה של עצמי...אני יודעת מה יש בעולם
אני לא קנאית...אין לי במי לקנא....
אני לא רעשנית..כי איבדתי את הטעם בלעשות רעש...אני פשוט שקטה..ומדברת רק שפונים אליי..או שיש לי משהו לומר..
בתור ילדה הטעם של המוזיקה שלי היה מוזר.. הערצתי את ג'ניפר לופז.אהבתי את השיר שלה jeny from the block
לא שאני אומרת שלהעריץ את ג'ני זה מוזר....פשוט עכשיו אני קוראת לזה מוזר. כי זה ההפך ממה שאני שומעת היום.
עכשיו אני אוהבת רוק. רוק כבד ומטאל..בלי שום קשר לכך שאני אימו...אני פשוט מתחברת יותר...
Black veil brides ו-asking alexandria אלו הלהקות האהובות עליי...
זאת אשלי של פעם..אשלי של עכשיו יותר מוכרת לכם...
אני אשלי האימואית שלובשת רק שחור
אני אשלי שיש לה פירסינג באף...ומלא אחרים באוזניים
אני אשלי שיש לה קעקוע של דרקון עם צלב בכתף
אני אשלי של היום.. ואף אחד לא ישנה אותי....
אז מה אתם מעדיפים?
אשלי של פעם- "don't be fooled by the rocks that i got.
I'm still, i'm still jeny from the block' (ג'ניפר לופז...jeny from the block)
או אשלי של היום- "open your heart opean your mind to a new world.
(Speard out your wings abd learn to fly to a new world" (asking alexandria-run free
תודה לקוראים...
ביי, מחכה לתגובות :]
;){kind=link}